שבוע אחרי שנותק עמו הקשר נמצא שלשום (שני) שמעון הולי ללא רוח חיים בביתו. הגיטריסט שניגן עם פיטר גרין מפליטווד מק והפך לאגדה מקומית הותיר אחריו מיתוס מוזיקלי וסיפור חיים בלתי שגרתי. בחמישי הקרוב יוקרן בסינמטק חיפה סרטו הדוקומנטרי של הבמאי איתן שריד סורוג'ון, "מחפש את חיפה – הסיפור של שמעון הולי", לזכרו
ההודעה הלקונית שיצאה שלשום בערב בקבוצה של דוברות זק"א מחוז צפון, דיווחה על גופת גבר בן 71 שאותרה בביתו ברחוב ארנון בחיפה, לאחר שמשפחתו חששה לגורלו, כי הקשר האחרון שנוצר עימו היה כשבוע ימים קודם לכן. הודעות כאלו, למרות הצער שבעניין, לא מגלות כמעט דבר על הקורבן, מלבד כמה פרטים טכניים.
כבר למחרת בבוקר השמועות בעיר החלו לפרוח וקבוצות הפייסבוק החיפאיות התמלאו בהספדים על מותו של האנונימי שבעצם היה גיבור תרבות בסצנה המוזיקלית הסוערת של חיפה בשנות ה-70, מלך הבלוזים הבלתי מעורער והבטחה גדולה, הגיטריסט שמעון הולי.
רק בחודש פברואר האחרון עלה הולי לבמה במועדון Mary Live בעיר התחתית להופעה כפולה לצד להקת AMilan 7. לרגל המאורע, תפס אותו עומר מוזר לראיון שפורסם באתר "רדיו חיפה".
"אני מופיע מדי פעם, לפני חצי שנה הופעתי", סיפר הולי במעין חצי אי בהירות שמאפיינת את מי שמעולם לא רדף אחרי הקצב של תעשיית המוזיקה, "כי היתה קורונה, מלחמה, אתה יודע, זה בלגן". כשנשאל מדוע סביב שמו יש תחושה ש"הכל רועד", הוא משך בכתפיו והשיב בפשטות: "לא יודע, אני לא יודע מה הולך. כי אני נותן את זה במוזיקה, במוזיקה אתה שומע את כל העניינים".
הולי החל לנגן כבר בתיכון, כמעט במקרה, אך מהרגע הראשון הבין שמצא את יעודו, אבל לא למד אצל מורים. "למדתי לפי תקליטים, ראייה, רואה אנשים ושואל אותם איך אתה עושה את זה. יש טריקים, יש דברים שרק סוליסטים יודעים", הוא שיתף.
רגע השיא הגיע כשהקליט וניגן עם פיטר גרין, מייסד להקת Fleetwood Mac אך למרות הזיכרון הזה, הקריירה שלו לא התפתחה לכיוון שהפך גיטריסטים אחרים לשמות מוכרים בכל בית. הולי לא התחרט ואמר: "הייתי יכול לעבור תל אביב, אבל אני לא אוהב את תל אביב. עדיף לא להיות מפורסם מאשר להיות כזה שאתה לא יכול ללכת לסופר. אנשים מכירים אותך כל הזמן. זה לא נוח".
מוזר שיתף כי במהלך הריאיון קרה רגע שמסביר טוב יותר מכל תשובה מי הוא שמעון הולי. באמצע שיחה, הוא עצר לפתע ושאל: "יש לי פה את הגיטרה, אתה רוצה איזה קטע אולי?”. בתוך שניות התברר שהמוזיקה היא השפה הטבעית שלו, אולי היחידה שבה אין אצלו היסוס.
לאורך הראיון נשמע הולי אדיש לשאלות על מיתוס או מסתורין וחזר והדגיש שהקריירה שלו לא מפוספסת, אבל אייל ענב, סולן להקת AMILAN 7 שהכיר מקרוב גם את האדם שמאחורי האגדה אמר, "לפני שנכנסתי לעולם הרוקנרול כבר היו סיפורים עליו שהוא עילוי בגיטרה. מבחינתי הוא סוג של ג'ימי הנדריקס ישראלי", והסביר שההילה סביב הולי לא נולדה במקרה, "המסתורין נובע מזה שהוא פשוט נעלם וחזר הפוך לגמרי. יש המון סיפורים על התקופה באירופה, על חיים של סמים, סקס ורוקנרול, אבל מעל הכל זה הכישרון. אין כמו שמעון בקטע הזה של הגיטרה".
לדבריו, הנטייה של הולי תמיד היתה ללכת נגד הזרם: "הוא עושה דווקא, בכל דבר. גם בנגינה. פתאום יעשה משהו לא קשור לגמרי, וזה מה שיפה. יש לו אומץ לשבור מוסכמות. אתה יכול לשבת איתו בבית קפה או במסעדה, והוא ישים את הכוס על הקצה של השולחן. יש לו קטעים כאלה. דווקא. זה חלק מהאופי שלו, ללכת על הקצה, גם בחיים וגם במוזיקה".
כשנשאל אם הולי היה יכול להיות אחד הגיטריסטים המוכרים בארץ, ענה: "אני חושב שזה בדיוק העניין, הוא לא בנוי לזה. הוא מחוץ למטריקס. אפילו לא נלחם בו, פשוט חי בדרך שלו".
גם הקולנוע ניסה לפצח את דמותו החמקמקה של שמעון הולי. הבמאי איתן שריד סורוג'ון עקב אחריו בשנים האחרונות כשצילם סרט דוקומנטרי שמתמקד בחייו ובמסלול המוזיקלי החריג שלו, בניסיון להבין כיצד גיטריסט שנחשב בעיני רבים לעילוי נשאר מחוץ למרכז הבמה. דרך סיפורו ביקש הסרט לשרטט גם פרק נשכח בתולדות הרוק החיפאי, אותה סצנה שפעלה הרחק מאור הזרקורים הארצי, ולשאול כיצד דמויות גדולות כל כך הצליחו להישאר כמעט סוד מקומי.
הסרט "מחפש את חיפה – הסיפור של שמעון הולי" הוקרן בפסטיבל דוקאביב האחרון ובחמישי הקרוב, 16 ביולי, בשעה 19:30, יוקרן הסרט בסינמטק חיפה לזכרו של הולי הבודד, צל חיוור מול האגדה שקדמה לו. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי.
