חלקם פנסיונרים, חלקם בשנת שבתון, אך עם הגעתם של המפונים למלון 'קדם' בטירת כרמל, הם נרתמו מיד כדי להקים לילדים מסגרת חינוכית – מתינוקות במעון ועד לגילאי התיכון: "יצרנו בועה שמבודדת אותם מאירועים היום"
ב-8.10.23 התמלא מלון הבוטיק 'קדם' שבטירת כרמל במפונים מעוטף עזה, בעיקר מהמושב 'ישע', ובהמשך הצטרפו גם משפחות מהצפון. בינתיים, אף אחד אינו יודע כמה זמן המצב יימשך ועוד כמה זמן יצטרכו לשהות שם. לצד הטענות הרבות שיש למפונים כלפי הממסד כולו, מתקיימת גם יוזמה שהחלה על ידי הורים עצמם, שחיפשו מסגרת עבור הילדים שלהם שנעקרו מביתם וזקוקים ליציבות ככל האפשר בתקופה כזאת.
אז נכון, היו להם בנות שירות, מתנדבי שנת שירות וסטודנטים, והם עדיין נמצאים שם אבל ההורים חיפשו צוותי חינוך קבועים כדי שלילדים יהיה קל יותר. מהר מאוד הם התאגדו ונפגשו עם יוסף חלואני המוביל החינוכי של משרד החינוך, שהתייצב שם כבר בימים הראשונים.
יחד, הם פרסמו מודעה שהזמינה מורות וגננות לבוא ללמד בבית המלון, שהקצה חדרים לטובת העניין. היוזמה הזאת צברה תאוצה וכבר ב-15.10 נפתחה שם מערכת חינוך חלופית המותאמת לצרכי הילדים והמשפחות, מסגרת שבנויה על פנסיונריות או מורות בשנת שבתון שהגיעו ב"צו 8" כדי להעניק מסגרת ל-40 התלמידים מגיל המעון ועד גיל 18.
"היה קשה להוציא את הילדים מהחדרים"
צביה פרנס, פנסיונרית בת 78 מחיפה, היא אחת המורות הראשונות שהתייצבו למשימה והחליטה שאמנם היא כבר בפנסיה לא מעט שנים, אך הקמת מסגרת חלופית יציבה ומהירה לתלמידי העוטף והצפון שפונו מביתם – זו משימה לאומית. אז היא המחנכת החדשה והזמנית-קבועה של חטיבת הביניים והחטיבה העליונה במלון.
"אני לא ממש בהפסקה מעשייה כי אני מלמדת שיעורים פרטיים ובאמצע גם עבדתי בפיתוח תכניות לימוד באוניברסיטה, ואני מאוד אוהבת ללמד כך שלא הייתה לי בעיה לחזור ללמד", מספרת צביה.
היו לך דילמות אם לחזור למסגרת עם תלמידים ועוד במצב כזה?
"להפך, אני יזמתי. מאוד רציתי לתרום".
הבעיה העיקרית, כך אומרת צביה, הייתה להביא אותם להשתתף בלימודים ולצאת מהחדרים שלהם, אך עם הזמן המצב השתנה: "עכשיו לדעתי הם שמחים לחזור לבית ספר ולמסגרות שונות. לא מחייבים אותם לבוא אבל האופייני לכולם שעכשיו הם כבר רוצים להיות במסגרת", מעידה צביה, שמקבלת מחמאות גם מנציג משרד החינוך וגם מההורים.
לא ברור מה יהיו דרישות הלימודים השנה, מה שכן ידוע זה שיהיו בגרויות, ויהיו הרבה מאוד הקלות משמעותיות. במערכת החלופית במלון עושים את המקסימום להוציא מכל אחד את המירב: אם ילד אוהב פיזיקה – זה מה שהוא יקבל, אם ילד צריך עזרה בלשון – הוא יקבל את זה.
"יצרנו בועה שמבודדת את הילדים מאירועים היום"
רחל בן ארי מובילה את המעון במלון. לפני שנה היא יצאה לחופש אחרי 33 שנות עבודה בגננות ובהדרכה, מכרה את העסק שלה – גן 'עופרים' ברוממה – ותכננה חופש מהעיסוק הרגיל אבל המלחמה גרמה לה לחפש דרך לתרום: "כשזה קרה מצאתי את עצמי כל כך עצובה, מתוסכלת וחסרת אונים וחיפשתי מקום להעניק מעצמי, משהו שנותן תקווה, וזה נפלא שמצאתי את זה".
בן ארי לקחה אחריות על הפעוטות מגיל שנה וקצת ועד שלושה: "העבודה עם ילדים היא מבורכת בימים רגילים, בטח בימים כאלה ובטח עם משפחות שזקוקות לחיבוק הזה ולשגרה מסוימת, מקום שמחזיר לנו את השפיות. ילדים זה טוב הטהור ביותר שיש, כך שזה ענה על הכל מבחינתי. יצרנו מעין בועה שמבודדת אותם מאירועי היום ומאפשרת להם להיות יותר בשגרה, וזה מאפשר להם להתמודד עם הקושי. הבאנו לחצר בימבות וחישוקים ויצרנו כאן מעין גן ביתי".
על הקשר עם ההורים היא מספרת: "היה חשוב ליצור קשר טוב עם הילדים, ברגע שהם יצרו ההורים ראו את זה ויכלו לשחרר. אנחנו מקבלים המון מחמאות מההורים, אני שמחה שזה מרגיע את ההורים ומאפשר להם לעבוד כמה שעות או לעשות סידורים".
"מטרת העל – החיזוק הנפשי שלהם"
עוד אחת ממובילות הפרויקט היא ענבל חן ברגב, מורה לאנגלית בחטיבת ביניים, שנמצאת בשנת שבתון והיו לה תכניות אחרות אבל היא התגייסה למשימה במלוא העוצמה, ולפי כל המעורבים היא גם החב הפועם והכח המניע של המסגרת הזאת. "אני מגיעה מתחום החינוך, ובתחום הזה אם אתה מאמין במה שאתה עושה אתה מבין שבשעה כזאת יש רק מקום אחד שאתה צריך להיות בו וזה בית ספר, לעזור לילדים שעברו טראומות ברמות שונות, ולעזור לקהילה שלהם של ההורים.
"היו לי תכניות מפוארות לשבתון אבל ברגע שנוצרה הזדמנות אני ממש כתבתי לאחת האימהות שפרסמה את המודעה, אמרתי לה שאני מורה בשבתון ואני לרשותה. לא הייתה לי בכלל התלבטות", היא מדגישה.
עד לשנת השבתון ענבל לימדה בבית הספר 'כרמל זבולון' שביגור, עובדה שלטענתה סייעה לה למצוא חיבור אל המשפחות: "אולי בגלל שאני רגילה למסגרות של קיבוצים ומושבים היה לי קל להתחבר. הימים הראשונים היו טורבו של עשייה של פגישות איתם ושיחות עם ההורים ומהר מאוד הבנו איך ניישם את הדברים. מטרת העל היא קודם כל החיזוק הנפשי שלהם. אנחנו עושים הרבה דברים, כמו שיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים שעשינו יחד טיול, אנחנו גם עובדים מול עיריית חיפה".
מה הכי מאתגר בעבודה הזו?
"להוציא אותם מהחדר", היא מחזרת את דבריה של צביה. "אין להם את הביטחון, לא ברור להם למה לבוא. זה אתגר מאוד קשה ואתה לא כאן ללמד אותם אלא להכיל אותם ולחזק אותם".
"יש ילד בכיתה א' שבקושי הספיק להיות בבית ספר"
כרמלה דדי, פרשה לפני עשור מתפקידה כגננת בטירת כרמל אחרי 41 שנה. עם הקמת המערך החינוכי במלון קדם היא התגייסה לסייע: "למעשה אני לא ממש מנותקת כי אני מתנדבת בגן עם צרכים מיוחדים פעם פעמיים בשבוע אבל כאן התגייסתי לחזור להיות גננת, לתת יד בכל מה שיכול לעזור לילדים המקסימים, וזה מאתגר אבל באתי לתת את הכל, והחיבוק והאהבה שהם מחזירים זה מחמם את הלב. אנחנו לא קבוצה גדולה ויש מענה כמעט אחד על אחד".
אורנה, מורה ביסודי שפרשה השנה לפנסיה, הגיעה גם היא למלון כדי לתרום את חלקה. "אני מרכזת את כיתת בית הספר היסודי יחד עם סטודנטים מגורדון (מכללת גורדון בחיפה, ב"ג). אנחנו משתדלים לעבוד בקבוצות לפי גילים. יש לי ילד בכיתה א' שבקושי הספיק להיות בבית ספר השנה, אז אני מתחילה איתו ממש מההתחלה. זה אחד על אחד, קשה עם הקטנים, צריך יותר לשכנע אותם. יש ילדים שהגיעו עם קשיים מהבית וצריך להתאים להם את הלמידה".
"עד מתי כל זה יימשך?" אני שואלת לסיכום את יוסף, המוביל החינוכי של המרכז מטעם משרד החינוך, שמבהיר: "השאיפה בהמשך היא לפזר תלמידים במסגרות בסביבה הקרובה. אבל אף אחד לא לוחץ בזמן".
