הפרויקט יוצא הדופן שהחל כיוזמה פרטית של לדה וקנין, דיירת בבניין, הפך לאחד מסמלי רוח ההתנדבות והקהילתיות ולמנגנון עזרה חיוני ומתמשך. מדובר בבניין אחד עם 72 דירות, שבכל שבוע הופך למרכז פעילות שוקק בהשתתפות כל הדיירים, כל אחד לפי יכולתו. "זה לא רק אוכל, אלא ההרגשה של שותפות והדדיות שממלאת אותנו באדרנלין שאי אפשר להסביר", אומרת אחת השכנות הפעילות
בבניין מגורים אחד ברחוב החשמונאים 45 בקרית מוצקין מתקיים פרויקט יוצא דופן המספק סיוע חיוני לחיילי צה”ל בעורף ובחזית. הפרויקט, ביוזמת לדה וקנין, דיירת בבניין ואם לשלושה, הפך לאחד מהסיפורים המרגשים של התקופה – לא רק בשל התרומות והארוחות, אלא בשל הקהילה שהתאגדה סביב הרעיון והפכה אותו למנגנון עזרה חיוני ומתמשך.
היוזמה וההתחלה: כשהקשר האישי הפך לעניין של קהילה
הפרויקט התחיל ברגע קטן של השראה. וקנין, שאחד מבניה משרת בשריון ואחרת בחיל האוויר, התחילה להכין חבילות מזון עבורם ועבור חבריהם ביחידה. "אחת השכנות ראתה אותי מורידה אוכל לרכב, מאפים ושתייה, ופנתה אלי בהצעה שנוביל יוזמה בבניין", מספרת וקנין. מאותו רגע, הפרויקט התחיל לצבור תאוצה, ויותר ויותר שכנים ביקשו לתרום ולסייע.
בתוך זמן קצר, הפך הבניין בעל 72 הדירות במוצקין למרכז פעילות שוקק כאשר כל הדיירים משתתפים בתרומות מצרכים, כסף, ואפילו בבישול. "הרעיון היה לאפשר לכל השכנים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו", מספרת וקנין, "וההיענות הייתה עצומה".
שותפות, בישול והתגייסות: דיירי הבניין משתפים פעולה
כדי לסייע בהפצת המזון הם משתמשים בקבוצת הווטסאפ של הבניין לתיאום בין הדיירים. כל שבוע, ביום שישי בבוקר, נפתחות דלתות מועדון הבניין והם הופכים אותו לחמ”ל של ממש. שולחנות ערוכים בארגזים של תבשילים ומטעמים, משקאות ומאפים, כל אלה מוכנים להישלח לחיילים הממתינים להם. "הקבוצה הפכה לאבן שואבת, שם אנחנו מארגנים את כל הפרטים", אומרת גלינה סמיק, שכנה נוספת שמשתתפת בפרויקט. "אנחנו בודקים איזה יחידות צריכות סיוע, ולפי זה מארגנים את כמויות האוכל ואת סוגי המאכלים".
סמיק מוסיפה שהקהילה בבניין הפכה למאוחדת יותר בעקבות הפרויקט. "אנשים שלא הכרתי הפכו להיות חברים טובים. ראינו אחד את השנייה במעלית, אבל רק עכשיו אנחנו מכירים ממש. זה לא רק אוכל – זה מה שעובר בינינו, הרגשה של שותפות והדדיות", היא אומרת.
התפריט הקבוע והתגייסות הקהילה להקפדה על איכות וכשרות
במהלך החודשים הראשונים של הפעילות נבנה תפריט קבוע המורכב ממגוון מאכלים אהובים כמו קוסקוס, קציצות, פסטות, מרקים ומאכלי דגים. כל אחת מהשכנות לוקחת על עצמה תפקיד בבישול, כאשר חלקן אחראיות על סלטים, אחרות על תבשילים, ומעטים על מאפים. ורדה, אחת מהמשתתפות הקבועות, מכינה מדי שבוע דגים חריפים, ואחרים מתמקדים בהכנת שניצלים ותבשילים.
הפרויקט מתנהל בהתאם להנחיות כשרות מחמירות כאשר חלק מהדיירות קנו כלים חדשים כדי לוודא שהמטבח עומד בתנאים הנדרשים לחיילים. "זה חשוב לנו, לדעת שאנחנו עושים את הדברים נכון", מציינת וקנין. הקפדה על כשרות, גיוון במאכלים ואיכות התבשילים הם ערכים מרכזיים שמובילים את הפרויקט.
תמיכה חיצונית והוקרה מהצבא
עם הזמן, היוזמה לא נשארה בבניין בלבד. חקלאים מקומיים ועסקים החלו לתרום מצרכים נוספים – פירות וירקות, לחמניות, עוגות ואפילו קרטונים שלמים של תפוחים ובננות. "אני כל הזמן בקשר עם מפקדים שמתקשרים, מוודאת מה הצרכים. כל דבר שיכול לשפר את הרווחה שלהם", מספרת וקנין.
כחלק מההוקרה לפעילות הקהילה הם קיבלו תעודת הוקרה על תרומתם מיחידה מיוחדת בתותחנים שהזמינה את הדיירים לטקס חגיגי. לטובת מי שלא הצליחו להגיע לטקס – התעודה נתלתה בגאווה בחדר הוועד של הבניין.
הכוח מאחורי הפרויקט: חיבור אישי והתגייסות חברתית
לדברי וקנין, הפרויקט אינו רק אמצעי לסיוע לחיילים, אלא גם מסייע לדיירים להתמודד עם הקשיים המורכבים של המלחמה. "המבצע הזה מחזיק אותנו ומונע מאיתנו ליפול לדכאון", היא מסבירה. "כדי לא להיות במתח תמידי, אני חושבת שדווקא הנתינה הזו, הידיעה שאנחנו מסייעים לאחרים, עוזרת לשמור על אופטימיות ועל מוטיבציה".
השכנות והאחווה שנוצרו סביב הבישול משאירות את הדיירים בתחושת סיפוק עמוק. "אנחנו מכינים את האוכל, רואים את התגובות של החיילים כשהם מקבלים את הארגזים ומבינים שזו התרומה שלנו", מספרת סמיק בהתרגשות, "זה ממלא אותנו באדרנלין שאי אפשר להסביר".
החזון לעתיד והכרת תודה לכל המשתתפים
וקנין מדגישה כי הצלחת הפרויקט לא הייתה מתאפשרת ללא יד ימינה השכנה איילה ספיר שכרגע בחו״ל וללא התמיכה המלאה של כלל הדיירים. "אם לא היו לי את הנשים שעוזרות, לא הייתי מצליחה לעשות את זה", היא אומרת ומוסיפה בהוקרת תודה את שמות כל הנשים שתורמות מכספן, זמנן ומאמציהן מדי שבוע – מאיילה וגלינה ועד שולי, לילי, וורדה.
הפרויקט, שהחל כיוזמה פרטית, הפך לאחד מהסמלים של רוח ההתנדבות והקהילתיות, "ההצלחה שלנו היא בזכות כל השותפים לדרך", מסכמת וקנין, "ובתקווה שנמשיך לעזור כמה שנצטרך".
