שחר לוין-שנקר ושיר שנקר-לוין הכירו במהלך מיונים למשטרה ומאז לא נפרדו. היום הן משרתות בתפקידים משמעותיים, מגדלות שתי בנות ומספרות כיצד נראים החיים כשהשותפה לבית היא גם שותפה לשליחות. לכבוד שבוע הגאווה והארוע המרכזי שמתקיים היום (חמישי) בחיפה, פינו השתיים לו"ז צפוף כדי לדבר על הכל
שחר לוין ושיר שנקר הכירו לפני 11 שנה במקום שלא בדיוק נועד להיכרויות: יום מיונים למשטרת ישראל. הן התמודדו על אותו תפקיד, השתתפו יחד בסימולציה קבוצתית ובעיקר התווכחו, "היא אמרה לבן, אני אמרתי שחור", שחר נזכרת. בסיום החליטו לשמור על קשר כדי לברר מי מהן התקבלה. הן התחילו לדבר, ומאז, לא הפסיקו.
היום שחר לוין-שנקר ושיר שנקר-לוין, שתיהן בנות 34, מתגוררות בקרית מוצקין, נשואות ואמהות לשתי בנות: אמה בת 3 וחצי אותה ילדה שחר, וארבל אותה ילדה שיר לפני שלושה חודשים. שחר משרתת במחוז חוף באגף המודיעין לאחר ששירתה בעבר בסיור. שיר היא קצינה בתחנת חיפה ועוסקת במערך השיטור הקהילתי.
העובדה ששתיכן שוטרות, טובה או לא לזוגיות?
שחר: "בהתחלה שתינו עבדנו במשמרות. לפעמים היו לנו בקרים משותפים או לילות משותפים, והיינו מתאמות ימי חופש. מצד שני, היו מצבים שבהם אחת חוזרת והשנייה יוצאת, ואפשר לגור באותו בית ולא לראות אחת את השנייה במשך יומיים. זה לטוב ולרע, כי יש גם געגוע".
שיר מוסיפה: "אנחנו מדברות את אותה שפה. קל לי לספר לה מה עבר עליי במהלך היום ולומר זאת בשפה הכי משטרתית שיש, כי היא תבין. אנחנו יכולות להתייעץ, לתמוך ולהסתכל על סיטואציה גם מעיניים של שוטרת ולא רק מעיניים של בת זוג".
"הגישה שלי היא לא לתת לנטייה המינית במה של שונות"
אחד הרגעים שממחישים את השותפות הזו התרחש במהלך המלחמה כאשר השתיים חזרו מנופש בתל אביב לאחר לילה של אזעקות, "הגענו הביתה לפנות בוקר ושחר הבינה שהדבר הבא שאני עושה הוא לעלות על מדים ולנסוע לעבודה", מספרת שיר ,"לא היה צורך להסביר. היא ידעה שהיא נשארת עם הילדה בבית ובהמשך נבין אם גם היא נדרשת לצאת. כששתיכן שוטרות, אתן מבינות שזו המשימה".
האם הסתרתן את הזוגיות בעבודה?
"לא נראה לי שהסתרנו את זה אי פעם. אנחנו זוג מאוד פתוח", משיבה שחר ושיר מוסיפה ומציינת שהמשטרה היא מערכת ידידותית עבור הקהילה, "בחתונה שלנו היו שוטרים משני הצדדים, גם מהתחנה שלה וגם משלי, ואפילו אנשים שלא הזמנו אמרו לנו שהם התבאסו שלא הזמנו אותם. אנשים פרגנו ותמכו. בכל מקום אומרים לי 'תבואי עם שחר', אנשים רוצים שנגיע יחד. עד היום, כשאנחנו הולכות לחתונות של חברים מהמשטרה, עדיין מדברים על החתונה שלנו".
נתקלתן בהערות או ביחס שונה בגלל הנטייה המינית שלכן?
"אני לא זוכרת מצב כזה", אומרת שיר, "יצא לי להשתתף בישיבה של העירייה עם נציגי הקהילה הגאה בחיפה. כשהצגתי את עצמי אמרתי שאני נשואה לאשה, וזה ממש חיבר אותי יותר לאירוע. הם התלהבו, אבל חשוב לי לומר שלא שלחו אותי לשם בגלל שאני לסבית. כל אדם אחר שהיה בתפקיד שלי היה יושב באותה ישיבה".
היו לכן דמויות להט"ביות במשטרה שיכולתן להסתכל עליהן?
"בקורס הקצינים שלי היו, בנוסף אליי, לפחות עוד שישה אנשים מהקהילה, גברים ונשים. היום כולנו בדרגת פקד. אף אחד מאיתנו לא נתקל בכך ששמו לו רגליים או שלא פרגנו לו. להפך, כולם מתקדמים ורואים אותם בצורה מאוד חיובית", שיר מספרת.
לדבריה, הייצוג נבנה גם מלמטה: "בסוף זה מתחיל בנו, בדרך שבה אנחנו משרישות את זה כלפי מעלה וכלפי מטה. הגישה שלי היא לא לתת לנטייה המינית במה של שונות. אני כמו כל קצין, כל קצינה, כל שוטר או שוטרת. אם אנחנו ניתן את ההרגשה שאנחנו שווים ונדרוש שיסתכלו עלינו כשווים, שם זה מתחיל".
שתי דרכים על אותה זהות
בעוד ששיר הבינה כבר בגיל צעיר שהיא נמשכת לנשים, אצל שחר התהליך היה מאוחר והדרגתי יותר. שיר יצאה מהארון בגיל 17 וזכתה לקבלה מיידית מצד משפחתה, ואילו שחר הגיעה להבנה רק בגיל 23 לאחר שנים בהן יצאה עם גברים והרגישה שמשהו חסר.
"אני הבנתי על עצמי בגיל מאוד מוקדם", משתפת שיר, "כבר באזור החטיבה ידעתי שאני נמשכת לנשים. הייתי יותר טומבוי באופי שלי מגיל קטן, וכשכולם התחילו להבין מה זו משיכה, גם אני כבר ידעתי. יצאתי מהארון בגיל 17 וההורים קיבלו את זה מיד. אני חושבת שבאיזשהו מקום הם כבר הרגישו וידעו. את שחר הם קיבלו בזרועות פתוחות. הם ראו שהקשר רציני ושמצאתי מישהי שמתאימה לי".
שחר: "אצלי זה לקח כמה שנים. יצאתי עם גברים והבנתי שמשהו שם לא עובד. זו כנראה הקלישאה של 'זה לא הם, זו אני'. כל הזמן חשבתי שזה פשוט לא האחד, ואז הבנתי שאני בכלל מחפשת את האחת. פתאום התרגשתי מזוגיות, משיחת טלפון או מלקבוע דייט. היו לי פרפרים בבטן שלא היו קודם. עם שיר הייתה לי הזוגיות הראשונה הנכונה עם אישה".
איך המשפחות קיבלו אתכן?
"אמא שלי הבינה עוד לפני שהייתה שיחה רשמית", משחזרת שחר, "יום אחד היא שאלה אותי אם אני רוצה לספר לה משהו, ואמרתי לה: 'למה צריך לספר?'. היא כבר הבינה, ופשוט המשכנו הלאה. המשפחות שלנו מקבלות אותנו ברמה הכי גבוהה שיש".
שיר מוסיפה: "כשהתחתנו, עשינו חתונה בארץ ואחר כך טסנו לדנמרק כדי להפוך את זה לרשמי. ההורים, האחים והאחיינים טסו איתנו. כולם באו, הפכנו את זה לטיול משפחתי של שישה ימים. זה היה מאוד מרגש".
לבנות שלכן זה טבעי לגדול במשפחה של אמא ואמא?
"בגן של אמה יש עוד שתי משפחות עם שתי אימהות", אומרת שיר, "לכן אין מצב שילדים יושבים וצוחקים עליה שיש לה שתי אימהות ואין לה אבא, כי יש עוד ילדות בדיוק באותה סיטואציה. כששואלים אותה מי המשפחה שלה, היא אומרת: 'יש לי אמא ואמא, אין לי אבא'. מבחינתה זו פשוט המשפחה שלה. הכול תלוי בדרך שבה החברה מדברת על זה ובדרך שבה אנחנו מגדלים ומחנכים את הילדים".
איפה החברה הישראלית עדיין צריכה להשתפר ביחס ללהט"ב?
שיר: "אני יודעת שבבתי ספר ובגנים כבר מתחילים לדבר על סוגים שונים של משפחות. מדברים על אמא ואמא, אבא ואבא, רק אמא או רק אבא, ויש אפילו ספרים בנושא. ככל שילדים ילמדו את זה מגיל צעיר, כמו שלומדים שפה, כך זה יהיה מקובל יותר. עדיין יש משפחות ודורות ותיקים יותר שזה פחות מקובל אצלם, אבל לאט לאט זה מתחיל להשתנות".
שחר מסכמת כי מבחינתה, השינוי כבר מתרחש בחיי היומיום: "היום החברה פתוחה יותר, אבל תמיד יש מקום להשתפר. ככל שהילדים יגדלו לתוך מציאות שבה יש הרבה סוגים של משפחות, הם לא יצטרכו לעצור ולשאול למה. מבחינתם זה פשוט יהיה טבעי".
