אם המציאות היתה משחק כדורגל, חיים שדמי היה חלוץ שנותן את הנשמה גם בהגנה
חיים שדמי | צילום: שירות רדיו חיפה
בכל המחאה הזו יש אדם אחד, שלא רבים מכירים את שמו – אבל במצודת בלפור, תהיו בטוחים, הוא מוזכר מדי יום. אדם אחד, שבכל יום מחדש מנסה להציל את המדינה, עוד הרבה לפני שנכנסה למערבולת הקורונה וההפגנות נגד השחיתות. אדם אחד, שהוא גיבור.
קוראים לו חיים שדמי, תל אביבי בן 45, עיתונאי, במאי, תסריטאי, אוהד כדורגל. ואם היה שחקן – שדמי היה חלוץ, שנותן את הנשמה גם בהגנה. על המולדת.
בתחילת השבוע, כיאה לאחד הכותבים הטובים שפגשתי בעולם העיתונות, בו הכרנו, כתב חיים שדמי את הטקסט הכי מרגש, מדאיג, מצמרר ואמיתי – מבחינתי, לפחות – של התקופה.
אחרי דיון, שבו הורה בית המשפט לנתניהו הצעיר – זה שמראה לאבא חייזרים מהמרפסת – להסיר מהטוויטר ציוץ, שבו חשף את פרטיהם האישיים של ראשי המחאה, פרסם שדמי פוסט ובו סיפר מה עבר עליו שם, בהיכל הצדק.
כיצד, ברגע, החלו הדמעות לזלוג, והפכו לבכי תוך שהוא מספר על סרטוני הסתה, על שקרים, על מעצרי שווא, על אזיקים, על ניסיונות להפוך אותו לאדם שמונע מאלימות. וגם על איומים טלפוניים שמקבלים הוריו, על חייו של בנם.
"מי יחשוב שראש ממשלה יקדיש כל כך הרבה סרטונים, ציוצים, שקרים והסתה נגד אזרח", כתב, "אזרח אחד. לא מאובטח, לא ממומן, שמתנדב".
הטענות הן, כמובן, של שדמי. אני מציין את זה גם מטעמי זהירות עיתונאית, אבל בעיקר כי בניגוד לכנופיית בלפור – לחיים שדמי אני מאמין. לכל מילה.
אם תהיתם כיצד נולדים מנהיגים – כך בדיוק זה קורה. בשטח, מול זרנוקי השלטון, עם מגפון, בדם, ביזע, ובדמעות.
כתבות נוספות
