בין כל בקשות הסליחה, יש גם תודה אחת, לקורונה
השנה הסליחה קצת שונה,
לא דומה לקודמותיה שבשנה שעברה.
בעיקר בגלל המגפה שהשתלטה על המדינה.
אז ראשית, אבקש סליחה מהמלצרית.
התגעגעתי להזמין ממך מנה
ולהתעצבן שבקשתי בצד את החביתה.
הסגר הוביל אותי להבנה-
זה פשוט לא אותו הדבר משלוח ארוז לדירה.
סליחה מהים שטענתי שיותר מידי חם,
ושהחול מציק ושורף…
כל מה שנותר לי הוא במרפסת להשתזף.
סליחה דודה שלא הפסקתי בלב לקלל,
שכל חג היית שואלת "נו ניקול, מתי כבר חתונה?"
האמת שהשנה את די חסרה…
סליחה זוגות אהובים שהזמנתם אותי לשמוח בשמחתכם בחתונה.
אני מתגעגעת לייאוש בחיפוש אחר שמלה…
כמה התלוננתי שעם כל הכסף שהשקעתי כבר יכולתי לקנות דירה,
אבל מה זה שווה שאי אפשר לארח בה חברה?!
סליחה דוד המאמן שלא הפסקתי לסנן כי הייתי עצלנית,
הלוואי שחדרי הכושר יכנסו למתווה כי אני כבר לא נכנסת לחצאית.
סליחה מכל האנשים שרציתי להירדם להם בפנים באמצע פגישה בעבודה.
היום הכל בזום, ואין דבר יותר חסר מלצאת מהפיג'מה ולשבת לשיחה.
סליחה בחור נחמד, ששמך כבר מהראש ברח.
אני זוכרת שהבטחתי שנלך לארוחה,
היית יושבת איתך עכשיו בכיף על איזו בירה בפאב או מסעדה.
מבטיחה שבשנה הבאה אהיה יותר ספונטנית וקלילה,
לא אתרץ לכם החברים שתתקשרו ותגידו שיוצאים.
אחגוג יום הולדת ללא כל הגבלה ממכסת האנשים המותרת,
לרגע לא תראו אותי על הספה רובצת.
אדע להעריך את הדברים הקטנים,
לא אתלונן על זוטות,
כי תמיד יש צרות הרבה יותר גדולות. תודה לך קורונה שהכנסת בנו פרופורציה!
הכותבת היא היועצת של חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון
כתבות נוספות
חג השבועות
